תוכן

ה) והנה נתבאר איך ה״ת עלתה במקום נקבי עינים ונעשתה שניה לספירת הכתר, אשר קודם זה היתה עשירית לכתר ועתה נעשית שניה לה כי נתחברה עם החכמה, כמ״ש הרב שם, בסוד אני ישנה אני שניה ע״ש. דהיינו כמ״ש לעיל, שהכתר נעשה זכר והחכמה לבחי' נוק'. אמנם כ״ז נעשה רק בבחי' ראש הא' דב״ן שה״ס מנקבי עינים ולמעלה, דהיינו המתפשט מטבור ולמעלה עד החזה, כי כל עה״ס דראש הב״ן הנק' גלגלתא עינים ואח״פ הם מתפשטים מחזה הכולל דא״ק עד סיומא דת״ת דא״ק, וע״כ נמצאים העינים דראש הזה במקום הטבור. ונמצא בזה שה״ת במקום הטבור הכולל דא״ק, שהם בחי' העינים דראש הב״ן. וז״ס שכתב הרב דה״ת בעינים.
אמנם בראש הב' שהוא ראש החכמה המלביש על אח״פ דראש הא' ה״ס יה״ו בחוסר ה״ת, כי סוד המסך דפרצוף ע״ב ה״ס בחי״ג המכונה ואו, כמ״ש היטב בענף ט׳ בפמ״ס וא״כ אין בראש הב' בחי' ה״ת האמיתית כי היא נשארה בטבור בבחי' מסך ומ״ן דראש הא׳ שה״ס כתר, והמסך והמ״ן דראש הב' שה״ס ע״ב כבר נזדכך לבחי' ואו. וז״ס דברי הרב יה״ו באח״פ כי ה״ת דהויה פנימאה נשארת בעינים.
וז״ס ב' הבחי' פו״א דנה״י, כי מסך ומלכות ומ״ן הם ענין אחד והם מכונים תמיד בשם נה״י כנודע, והיינו על שם האו״ח שהם מעלים שה״ס אור הנקבה. והנה יש כאן ב' בחי' מ״ן, כי מ"ן דראש הא׳ שנמצא במקום הטבור ה״ס נה״י דאחור, והיינו משום שהמלכות דשם ה״ס בחי' אחרונה דארבע בחי' דאו״י שה״ס ה״ת. אמנם המ"ן שבראש הב' מכונה נה״י דפנים, משום שהמסך הזה כבר אינו בחינה אחרונה, אלא המזדככת לבחי״ג וע״כ מכונה פה דראש הב' בשם ואו דהויה שה״ס בחי' ג'. אמנם תדע, שהן בראש הא' והן בראש הב' נמצאים הפו״א דמ״נ כלולים זה בזה, אלא ההבחן הוא רק באותה בחינה המגולה כלפי חוץ, כי כל המגולה כלפי חוץ הוא השולט, וע״כ בנה״י דאחור נמצא נה״י דפנים גנוזה מבפנים ואחוריהם מגולה כלפי חוץ, ובנה״י דפנים נמצא נה״י דאחור גנוזים מבפנים בסו״ה אחוריהם ביתה, ונה״י דפנים מגולה כלפי חוץ וזכור זה. ובזה תבין דברי הרב בענף ל' אשר חו״ב דנקודים יצאו אב״א, דהיינו שאחוריהם ביתה ופניהם דהיינו נה״י דפנים מגולים כלפי חוץ. ויש אמנם ב' בחי' נה״י דפנים, כי יש נה״י דפנים ממסך דבחי״ג שזה משמש בראש ע״ב. ויש עוד בחי׳ נה״י דפנים ממסך דבחי״ב, שזה משמש בראש ס״ג הנקרא ישסו״ת, כמ״ש במקומו
אמנם כאן עדיין לא שימש ראש הב' מצד נה״י דפנים שבו אלא ראש הא' לבד, היות שאין בכל הפרצוף יחד רק אור דזו״נ שהם רוח נפש, שאור דרוח התלבש מטבור ולמעלה ואור הנפש מטבור עד סיום הגוף שהוא ת״ת, אלא שאנו מבחינים בחי' המסכים שבהם, שסופם להתפשט לשלשה ראשים. וע״ז אומר, אשר ה״ת בנקבי עינים שה״ס פה טבור דא״ק, ויה״ו באח״פ שמקומם מפי טבור דא״ק עד פה דכללות עה״ס דראש הב״ן, שהוא הפה דסיום הת״ת שה״ס פה אמיתי דראש הב"ן. ופי הטבור דא״ק ה״ס נקבי העינים המיוחס לפה דראש הא׳. באופן שסוד ה״ת דהויה ה״ס פי הטבור, וסוד ו דהויה ה״ס הפה דראש הב״ן שבסיום הת״ת. וכבר ידעת שבכ״מ שנזכר פה או נקב מרמז שיש שם מסך הראוי להעלות מ״ן ואו״ח ולקבל או״י וזכור זה.